הגביע שהציל חיים – סיפור על פינוי דירה

IMG_5872

"אתה יכול לפנות את כל הבית" הודיע לי יוסף, האיש שהזמין אצלי את פינוי הדירה. "אבי נפטר לפני כמה חודשים ואין לי צורך בריהוט." עברתי בדירה, דירה רגילה לחלוטין עם ריהוט ישן שלא יהיו עליו הרבה קופצים. התעכבתי להתבונן בויטרינה שבסלון. משה עקב אחרי במבטו ומיד כשהבחין שאני מתבונן בויטרינה קפץ ממקומו: "סליחה שכחתי, הגביע לא כלול בפינוי".

התבוננתי בתשומת לב בגביע הקידוש, שום דבר מיוחד. גביע ישן ללא עיטורים מיוחדים או חתימה של אומן. הבטתי בו בחיוך מעורב בתמיהה "מה מיוחד בגביע הזה?" יוסף חייך אלי, לגביע הזה יש ערך סנטימנטאלי רב. " אם כך," חייכתי "אני חייב לשמוע את הסיפור" התיישבתי מולו. משה לא נזקק ליותר מידי עידוד. ופתח בסיפורו "לפני כמעט 100 שנים המשפחה של סבי גרה בחברון ביחסי שכנות טובים עם השכנים הערביים.

יום אחד הגיע השכן הערבי לסבי כאשר הוא גורר את בנו באוזנו. בידו היה גביע הקידוש שלנו. "חווג'א מוסא, אני מבקש סליחה הבן הפושע שלי לקח לכם את הגביע הנה הוא הוא הושיט לסבי את הגביע" "לקח? מה פתאום!" אמר סבי "אני נתתי לו אותו כדי שיבריק אותו. אני רואה שהוא עשה עבודה יפה. הנה מחמוד קח את ה 10 אגורות שהבטחתי לך." "אם כך הכל בסדר" נאנח לרווחה יוסוף ושחרר את אוזנו של מחמוד "הייתי בטוח שהבן שלי גנב" "למה לא אמרת לי כלום?" נזף בבנו. "אני נבהלתי" מלמל מחמוד ונמלט מהמקום.

5 שנים אחרי, מאורעות תרפ"ט. ערב פרוץ המאורעות הגיע לביתנו מחמוד. ידענו שהוא הצטרף לכנופית פורעים שהסתובבה ברחובות העיר והטילה אימתה על היהודים. מחמוד היה נרעש "אתם חייבים לצאת מהבית עכשיו הולכים לרצוח את כל היהודים בעיר. אין זמן לקחת כלום". כולם מיהרו לצאת מהבית סבתי עוד הספיקה לקחת מעט חפצים חשובים ובינהם גביע הקידוש. במהירות רצו כולם בעקבות מחמוד שהחביא אותם בבית נטוש בקצה העיר. "כאן, לא יתפסו אתכם" הסביר. למחרת הביא מחמוד עגלה הוא הסתיר אותם מתחת ערמות חציר והבריח אותם לירושלים.

סבי לא הבין מדוע מחמוד הבחור שבעצמו הצטרף לפורעים סיכן את חייו בכדי להציל אותו ואת משפחתו ולכן שאל אותו לסיבה. "חווג'א מוסא" ענה לו מחמוד, "אתה באמת לא יודע למה?" "לא" ענה סבי בפליאה. "הגביע, הגביע שגנבתי מכם לפני חמש שנים. אתה לא זו בלבד שלא נתת לאבי לפגוע בי, אלא אפילו נתת לי 10 אגורות על "ההברקה" שכביכול הברקתי אותו." כשראיתי כמה אתה טוב לב, נשבעתי לעצמי שכל ימי חיי לא אשכח לך את הטובה הזו. לכן, ברגע ששמעתי שמתכננים לרצוח את היהודים ידעתי שאני חייב להציל אותך ואת משפחתך." כאן סיים משה את סיפורו. עכשיו אתה מבין מדוע יש לגביע הזה ערך כל כך גבוה בעיניי? "בהחלט" עניתי "הגביע הזה שווה חיים של משפחה שלמה."

 

תאריך פרסום: 5 בדצמבר 2016 / חדשות ומאמרים.