אחד המקרים הכי מעניינים שנתקלתי בהם קרה לי כשפינתי דירת מגורים בחולון. משה שהזמין את הפינוי הודיע לי שאין לו צורך בשום רהיט מהדירה, לכן אני יכול לפנות את כל הריהוט. לדבריו הדירה הייתה שייכת לאמו שנפטרה לא מזמן וכעת הוא מעוניין להשכיר אותה. הגענו בבוקר והתחלנו בפינוי. כשהגעתי לשידה בחדר השינה הבחנתי בנייר שהסתתר מתחת למגירה. הסתכלתי בנייר, זו הייתה תעודת לידה. השם בתעודה היה משה נחמני – שמו של מזמין העבודה. משה לא נראה לי אדם סנטימנטלי אבל הרגשתי חובה לעדכן אותו אודות התעודה שמצאתי, סוף כל סוף הרי זו התעודה שלו.
ניצלתי את הפסקת הצהריים וחייגתי אליו. משה נשמע נרגש מהמציאה “חכה לי, אני כבר מגיע” חייכתי לעצמי, מה כל כך חשוב בתעודת לידה מלפני 65 שנים? משה הגיע במהירות שיא, “אני יודע שאתה מתפלא על ההתרגשות שלי מתעודת לידה שממש לא רלוונטית, אבל אם תרשה לי אספר לך את כל הסיפור.” נו טוב, לסיפורים אני אף פעם לא מתנגד” אמרתי. משה לא היה צריך יותר מזה.
“לפני 65 שנה אימי ילדה אותי בבית החולים. מייד אחרי הלידה הבחינה אימי שיש לי כתם לידה בצורת כוכב מעל הטבור, אימי מאוד התלהבה מהכתם ובעת הרישום שלי היא ביקשה מהפקידה לרשום שלילד יש כתם לידה בצורת כוכב מעל הטבור. הפקידה כל כך צחקה מהבקשה המוזרה של אימי עד שלא היה נעים לה לסרב. בסופו של דבר נרשם בתעודת הלידה שלי שיש לי כתם לידה בצורת כוכב.
יומיים אחרי הלידה אימי הגיעה לחדר התינוקות להניק אותי. בתקופה ההיא לא תמיד הקפידו על סימון התינוקות. להפתעתה ראתה אימי תינוק ללא רוח חיים שוכב בעריסה שבה אני הייתי אמור להיות, כמובן שהיא פתחה בזעקות שבר: “זה לא התינוק שלי, זה לא התינוק שלי” האחיות הגיעו במרוצה: מה קרה גברת נחמני?” “שמו לי ילד מת במקום התינוק שלי” בכתה אימי.
חלק מהאחיות חשבו שאימי פשוט יצאה מדעתה מרוב צער אולם אחות אחת קראה לה, “בואי גברת נחמני אנחנו נחפש את התינוק שלך ביחד” בחדר השלישי הבחינה אימי ביולדת שמחזיקה אותי בזרועותיה. “זה הוא, זה הוא, זה התינוק שלי” צעקה אימי. “גברת את לא נורמלית” צעקה האישה בחזרה. “זה התינוק שלי, ילדתי אותו לפני יומיים את לא יכולה להגיד שזה התינוק שלך, חוץ מזה,” פרצה בתרועת ניצחון “לילד שלי יש כתם לידה בצורת כוכב” אימי החוירה “אבל זה כתם הלידה שיש לילד שלי…” האישה צחקה בליגלוג “ברור שתגידי את זה, אחרי ששמעת שאמרתי שיש לו כתם כזה” האחות שהתלוותה לאימי היתה חסרת אונים “אני לא יודעת מה לעשות” מלמלה.
אימי עמדה לזעוק שוב, אבל נעצרה לשניה. לפתע אורו עיניה “חכי רגע” ביקשה מהאחות “אני כבר חוזרת” היא רצה לחדרה וחזרה עם נייר מקופל “בבקשה תקראי מה כתוב בתעודת הלידה” האחות פתחה את התעודה ונשארה עם פה פעור, “כתוב כאן בפרוש שלילד יש כתם בצורת כוכב מעל הטבור” היא ניגשה לאישה שהחזיקה אותי ולקחה אותי מידה. האישה נשארה דוממת לשניה ופתאום פרצה בבכי קורע לב “אני מבקשת סליחה, הילד שלי מת ולא יכולתי לחזור הביתה בידים ריקות” אימי ניגשה אליה באצילות וחיבקה אותה ושתיהן בכו יחדיו. “עכשיו אתה מבין למה תעודת הלידה הזו כל כך חשובה לי? אם לא התעודה הזו מי יודע איפה הייתי גדל…” הוא הרים את חולצתו כך שיכולתי להבחין על בטנו בכתם מטושטש בצורת כוכב.
