מעשה בחמישה קרטונים

 

פינוי בית מהווה כמעט תמיד מלאכה מורכבת. ערב רב של פעולות כרוכות בהפקה: צריך למיין, לארוז, להוביל ולפנות. חשוב להחליט מה יהיה בשימוש, מה יושלך לפח, מה ייתרם ולאן, מה יימכר ומה יאוחסן. ממשימה למשימה, מפנה דירות מנוסה שכמוני לומד לייעל את העבודה ומצליח במיומנות רבה להזיז עניינים במהרה. אלא שמדי פעם ישנם אתגרים שמצליחים לעכב אפילו אותי. האתגר האחרון היה משונה במיוחד, ועד היום אני מתקשה להבין איך קרה מה שקרה.

 

ארגזים משמשים אותנו לפינוי דירותחמישה קרטונים הלכו לאיבוד. ממש ככה. סתם כך, לפתע פתאום. זה דבר שמעולם לא קרה לי. בכל הקשור לעבודת פינוי דירה, אני ועמיתיי עובדים ביעילות, בזהירות ובסדר מופתי. הכל מסודר, מקוטלג, נקי ומונח בפינה. אף חפץ לא נפגם ולא נהרס, וודאי שאינו הולך לאיבוד. במצב דברים זה ברור עד כמה הופתעתי כשבסוף היום שירלי התקשרה אלי ואמרה: לבית החדש לא הגיעו חמישה קרטונים שהכילו את כל דברי הילדים. אמרתי לה שזה לא הגיוני, ומיד שלפתי את כל הרשימות הסופר מסודרות ומדויקות שלי. לא יכול להיות שחמישה קרטונים נעלמו סתם כך, מבלי שנדע מה עלה בגורלם. מבירור קצר שעשיתי מיד הבנתי: חמשת הקרטונים סומנו בטעות ומבלי משים כקרטונים לתרומה. הטעות היתה, למרבה ההפתעה, דווקא של שירלי.

 

טעות אנוש קטנה

 

כששירלי התבשרה על תוצאות החקירה היא סירבה להאמין: “איך ייתכן שדווקא הדברים הכי יקרים בעיניי נתרמו? איך טעיתי ככה?” ניסיונותיי להרגיע את שירלי עלו בתוהו, ואז שאלתי אותה בקול הססני נטול האשמה: “שירלי, יכול להיות שבתוך תוכך רצית שהדברים הללו יגיעו לתרומה"? שירלי שאלה בסקרנות מהי כוונתי ובקשה הסברים. כשגיליתי לה מה משמעותה של אותה "תרומה" וסיפרתי לה שהקרטונים שהכילו בגדים, שמיכות, צעצועים ואביזרים לילדים ותינוקות, הגיעו לכפר הילדים הסמוך, שירלי השתתקה.

 

לקח לה כמה דקות להבין את כוונתי: “כנראה, דברים לא קורים כך סתם", היא אמרה והסבירה: “שמרתי את כל הדברים היפים, המיוחדים והמתוקים האלה ששימשו את ילדיי הקטנים כדי שתהיה לי מזכרת משנות ילדותם. תמיד פנטזתי איך, כשיהפכו למבוגרים, נציץ יחד בנעליים הקטנות, בדובי האהוב וב"שמיכי" שכה אהבו, וליבנו יתרחב. אבל היום הבנתי משהו חשוב: לחפצים הללו יש ערך שחקוק עמוק בלב. הזיכרון ממילא קיים ואיננו תלוי בחפץ זה או אחר.

 

הגילוי שלי הוא מה שתרומה יכולה לעשות. היום למדתי על הסיפוק שבנתינה: החיוך, הסיפוק והלב המתרחב פשוט שווים הכל. הידיעה שהרבה ילדים שמחו, נעזרו והתמלאו הכרת תודה כשקיבלו לידיהם את החפצים  של ילדיי, מפינוי הדירה שלי, הרבה יותר מספקת. מהיום אפסיק לאגור חפצים, ואחלק לתרומה כל מה שאינו בשימוש. חבל שהדברים ישכבו בארון או במחסן, עדיף כבר שמישהו ישתמש בהם וייהנה מהם". אני, כמובן, הסכמתי עם כל מילה. שירלי- את תמיד מוזמנת להזמין אותי שוב. כלקוחה חוזרת של חברת דרור פינויים אפילו אדאג לך להנחה נכבדת.

 

 

תאריך פרסום: 10 בינואר 2017 / חדשות ומאמרים.