הפעם אני רוצה לספר לכם על פינוי דירה בכפר סבא. בד"כ מזמינים אותי לפינוי דירות בירושה.
הפעם קצת הופתעתי לקבל שיחה ישירות מהדיירת עצמה: "שלום שמי שלומית ואני מעוניינת בפינוי הדירה שלי אני אלמנה והחלטתי לעבור לדיור מוגן. את הדירה הזו אני מתכוננת להשכיר."
"בשמחה" השבתי מיד.
"יש לי תנאי אחד" אמרה שלומית. "וזו אחת הסיבות שבחרתי דווקא בך" תרצה לדעת מהו?
"מהו התנאי?" כמובן הסתקרנתי…
"התנאי הוא שאת הצעצועים שיש לי תעביר לצדקה. שמעתי שאתה מעביר לפעמים פריטים לצדקה ולכן פניתי אליך"
לא הבנתי על מה היא מדברת אבל הסכמתי. לא אכפת לי להעביר כמה צעצועים לאחת מהעמותות שאני איתן בקשר. הנחתי שיש לה כמה משחקים נחמדים שהיא קנתה לנכדים שלה בזמנו וכיום היא כבר לא זקוקה להם.
קבענו להיפגש ממש למחרת בדירה שלה לצורך פינוי דירה בכפר סבא. הדירה הייתה בוייצמן 38. ממש ברחוב הראשי, בניין ישן בן 3 קומות על עמודים.
שלומית התגלתה כאישה לא צעירה אבל מאוד צעירה ברוחה. "תראה דרור, אתה זוכר את התנאי שלי נכון?" "בוודאי," השבתי מיד. אין שום בעיה אני בקשר עם כמה עמותות שישמחו לקבל את הצעצועים שברשותך.
שלומית חייכה חיוך רחב. "בשביל כמה צעצועים, לא הייתי פונה אליך"
הסתכלתי עליה בפליאה, לא הבנתי על מה היא מדברת. "בוא ואראה לך ואז תבין"
היא הובילה אותי לחדר סגור בקצה הדירה. כאשר היא פתחה את הדלת כמעט נפלתי. החדר היה מלא בעשרות משחקים, בובות, דובונים וצעצועים. כולם במצב מעולה! ממש "עולם הצעצועים". אפשר לפתוח שם חנות יד שנייה לצעצועים…
"מאיפה כל זה???" נדהמתי.
שלומית צחקה "זה פשוט ההובי שלי שהתחיל מטראומה. כשהייתי ילדה קטנה חיינו בפולין בגטו. שם לא היה לי שום משחק, פרט לבובה אחת, שאם להודות על האמת, הייתה די סמרטוטית, אבל באותם ימים זה היה המשחק היחידי שהיה לי לכן אהבתי אותה מאוד. כאשר תמה המלחמה ועלינו ארצה, הבטחתי לעצמי שכאשר יהיו לי ילדים לא אחסיר מהם שום משחק.
אכן, הילדים שלי "טבעו" במשחקים. כאשר הם גדלו המשכתי לרכוש משחקים הפעם לנכדים. רק שכל משחק קניתי פעמיים. פעם אחת לבית שלהם ופעם אחת לבית שלי, שלא יחסר להם אצלי כלום. עכשיו תכפיל את כמות המשחקים לילד במספר הנכדים שלי, בלי עין הרע ותבין.
חייכתי "גברת שלומית, אני מסיר בפנייך את הכובע, את סבתא לתפארת. אין לך מה לדאוג, הצעצועים שלך ישמחו הרבה ילדים נזקקים. בעצם הרבה מאוד" תיקנתי את עצמי בחיוך.
