פינוי דירה בחיפה

סיפור מעשה על פינוי תכולה בחיפה – מקרה אמיתי שהיה

פינוי דירה היא פעולה שמתבצעת אצלי בשגרה לכן לא התכוננתי לשום פעילות יוצאת דופן. קמתי מוקדם כי להגיע לחיפה בבוקר אורך זמן ואני מצידי, לא מתכוון לאחר בדקה. כרגיל המשאית חיכתה לי מוכנה לנסיעה. בדרך אל חיפה אספתי את קובי ושימי העובדים שלי ונסענו לדירה. הדירה הייתה ממוקמת ברחוב איינשטיין בחיפה. פינוי דירה רגילה- שלושה וחצי חדרים בבניין עם מעט קומות. נפוץ באזור. זו לא הפעם הראשונה שפיניתי ברחוב איינשטיין…

עלינו במדרגות, כבר שהגענו לקומה שמענו נביחות מתוך הדירה. את תשומת לבי משכה דלת קטנה בתוך דלת הכניסה. ניכר שזה היה בית של מישהו שאהב את הכלב שלו. מייד נזכרתי במשפט שפלט ספק לעצמו ספק לי צביקה שמולו חתמתי על חוזה פינוי דירה. "מעניין מה עם רוקי? לאיפה הוא נעלם?" הדירה הייתה של אמו שנפטרה הסקתי שהיה לאמא כלב שנעלם. כלבים מאוד קשורים לבעלים שלהם ולפעמים מרוב צער הם עושים פעולות בלתי צפויות. אז לא ייחסתי חשיבות למשפט שלו. כעת הבנתי שתהיה לנו בעיה קלה בפינוי הדירה החיפאית.

לא תיארתי לעצמי עד כמה הבעיה "הקלה" תהיה "כבדה".
פתחתי את הדלת בזהירות. מולי ניצבה כלבה לא גדולה שנבחה עלי בעצבנות. "שימי, זה התחום שלך" הודעתי לשימי.

שימי אהב מאוד בעלי חיים והם אהבו אותו. אצלו כל רוטוויילר הפך לפודל תוך כמה שניות. שימי ניסה להפעיל את השיטה שלו אולם הכלב נבח עליו בזעם. "יש לנו כאן מקרה קצת קשה", אמר בשקט. יש לך מושג איך קוראים לו? "רוקי" נזכרתי פתאום. "כמה מקורי" חייך שימי. שימי פנה לכלב בעדינות "רוקי, תראה מה יש לי בשבילך" הכלב המשיך לנבוח אולם ראו שהקסם של שימי מתחיל לעבוד עליו. "תוציא את הפסטרמה מהתיק" פקד לעברי

"שכחת מי כאן הבוס" צחקתי לעברו. "נראה את הבוס עומד מול רוקי" גיחך הוא בתגובה. "רגע, מה נאכל בצהריים" קפץ קובי. "זה או הפסטרמה, או שאנחנו כאן עד הלילה". "אוקי" התקפל קובי בשקט. כל אותו הזמן רוקי המשיך להביט בנו ולנבוח. ברגע ששימי הוציא את הפסטרמה חל אצלו שינוי. "רוצה לאכול? בוא אלי" קרא אליו שימי.
אם לא הייתי רואה את זה בעיניי, לא הייתי מאמין. הכלב השתתק והביט לחלופין בשימי ובפסטרמה שבידו ובכיוון החדר שמאחוריו. זה היה מ ד ה י ם הכלב ממש התלבט כמו בן אדם. אחרי דקה שנדמתה לכולנו כנצח הרעב ניצח הוא נשבר. הוא התקרב לכיוון שימי וחטף את הפסטרמה הנכספת.
ניצלתי את ההזדמנות שרוקי היה עסוק בלהשביע את רעבונו "שימי קח אותו מחוץ לבית" ביקשתי. אני רוצה לדעת מה יש שם בחדר האחורי. שימי משך אותו בעדינות אל מחוץ לבית. נשמתי לרווחה. נכנסתי לחדר האחורי. החדר היה מרוהט בפשטות. קול יללה דקה משך את תשומת לבי. היללה הגיעה מכוון המיטה. התכופפתי מתחת המיטה וכמעט נפלתי מתחת למיטה שכבה מפוחדת חתולה מגוננת בגופה על 4 גורים קטנטנים…

כמובן שהתקשרתי מייד לצביקה את השמחה שבקולו אי אפשר היה לפספס: מצאתם את רוקי? איזה יופי" ומיצי גם חזרה? מה? עם ארבעה גורים? אני כבר מגיע" טוב הבנתי שבמשפחה הזו שמות מקוריים זה לא הצד החזק…