פעמים רבות אנשים צוברים במחסן בחצר במשך שנים ציוד שהם לא זקוקים לו אבל "אולי נצטרך אותו…."
או שחבל להם לזרוק אותו. בסופו של דבר הציוד נשאר כאבן שאין לה הופכין במחסן ופשוט סותם אותו.
בלי שאפר יהיה להכניס לתוכו כלום.
גם הפעם זה היה המקרה. בית פרטי בחלק המזרחי של ראשון לציון. בקצה החצר עמד מחסן ענק בגודל 8X8 מטרים. פינוי מחסן כזה מצריך כמה שעות עבודה של צוות שלם. כאשר אני מגיע לפינוי כזה אני נוקט את מירב צעדי הבטיחות הנדרשים: נעלים גבוהות, כפפות, בגדים ארוכים. לעולם אי אפשר לדעת איזה יצור החליט לקבוע את משכנו במחסן העזוב.
הפינוי התחיל כסדרו כשלפתע החנתי בתנועה חשודה. לא הייתי בטוח אם זו הייתה תנועה של יצור חי או סתם גומי זרוק שהשתחרר. במקרים כאלה אני לא לוקח סיכון. "שימי, תגיע מהר בבקשה" קראתי לשימי העובד שלי.
שימי הגיע בריצה. "מה קרה דרור?" "לא יודע, ראיתי כאן תזוזה חשודה. אני רוצה שתבדוק ביחד איתי."
שימי רץ להביא את הפנס העצמתי שלי. הוא נעמד לצידי והתחלנו ביחד לבלוש. הזזתי בעדינות לוח עץ ישן. שימי האיר את המקום ואז הבחנתי בו: נחש ארוך כמטר וחצי מגולגל סביב עצמו. אם לא הייתי מחפש אותו הייתי בקלות חושב שזה צמיג ישן של אופניים. אני לא מומחה גדול לנחשים אבל הפעם יכולתי די בקלות לזהות שזהו זעמן שחור בוגר. הצבע ומבנה הראש לא השאירו מקום לספק. למזלי לרוב יש לי שק יוטה במשאית. "שימי, מהר תביא את השק שבמשאית."
לומר את האמת למרות שידעתי שזהו לא נחש ארסי, עדיין הייתה בי הרתיעה הטבעית מנחשים. לעומתי, שימי לא חשש כלל. "דרור, אל תדאג, אני לוכד אותו בצ'יק" אמר שימי. "קיבלת את הכבוד," חייכתי אליו.
שימי לא בזבז זמן. הוא לקח את השק בידו פתח אותו מול הנחש ובעזרת מקל ארוך ניסה להבריח את הנחש לתוך השק. הנחש המבוהל עשה תנועה מהירה ותוך שנייה נכנס לשק. שימי הרים במהירות את השק וקשר אותו בחוזקה. לא הבנתי מאיפה לשימי המומחיות הזו אבל שמחתי שיש לי כזה עובד.
ריחמתי על הנחש המסכן, לקחתי את שימי עם השק במשאית לשדה בור בטווח של כ 2 קילומטר ממקום הבתים. שימי ירד עם השק ושחרר את הנחש.
הנחש לא לקח סיכון ובתנועות מהירות נעלם מהמקום.
אז אם בפעם הבאה אתם רואים נחש, אל תקחו סיכון. אלא אם כן שימי נמצא אתכם 🙂
